החלטה בתיק רע"א 6872/05

1.        המבקש הינו הבעלים של מחצית מהזכויות בבית מגורים בסביון, המשועבד במשכנתה לטובת המשיב. חובו של המבקש למשיב עומד על סך של כ-1.2 מיליון דולר. בחודש יולי 2002, משלא פרע המבקש את חובותיו למשיב, פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל לשם מימוש המשכנתה על ביתו של המבקש. בחודש מרץ 2005 הגישו המבקש וחברה בניהולו (להלן - החברה) לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה בסך 10 מיליון ש"ח נגד המשיב ונגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן - בנק דיסקונט). התביעה מבוססת על טענת התובעים בדבר נזקים שנגרמו לעסקי היהלומים שלהם על ידי הנתבעים כתוצאה מאי כיבוד שיקים שמשכה החברה בשנת 2001 ומכירת יהלומים שהופקדו כבטוחה במחיר נמוך משווים הריאלי. המבקש טוען, כי אי כיבוד השיקים על ידי המשיב היה שלא כדין, שכן לא הייתה חריגה ממסגרת האשראי שהמשיב התחייב להעמיד לטובת החברה. אי כיבוד השיקים על ידי המשיב גרם, כך גורס המבקש, להתמוטטות עסקיו. בד בבד עם הגשת התביעה הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכי מימוש המשכנתה עד להכרעה בתביעה. יצוין, כי מאז שנת 1997 מושכר ביתו של המבקש בסביון לאחרים ואיננו משמש עוד כמקום מגוריו. ביום 6.7.05 דחה בית משפט קמא (כבוד השופטת צ' ברון) את בקשת המבקש לסעד זמני. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

2.        נסקור בקצרה את השתלשלות ההליכים המשפטיים עד כה. הליכי ההוצאה לפועל לשם מימוש המשכנתה נפתחו, כאמור, בחודש יולי 2002. באותה שנה הגישה בתו של המבקש, שלטענתה זכאית למחצית מהזכויות בנכס, אותן היא ירשה מאימה (לאחר שהמבקש ובנו הסתלקו מן הירושה), תובענה נגד המשיב ונגד המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בתובענה עתרה בתו של המבקש לקבלת סעד הצהרתי בדבר בטלות שטר המשכנתה. בגדר ההליך הנזכר נענה תחילה בית המשפט המחוזי לבקשה להורות על עיכוב הליכי מימוש המשכנתה עד להכרעה בתובענה. אולם, המשיב מצידו הגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על ההחלטה לעכב את הליכי המימוש (רע"א 9517/02). ביום 21.8.03 נתקבלה בקשת רשות הערעור באופן חלקי והוחלט כי סוגית הסעד הזמני תוחזר לדיון בבית המשפט המחוזי. בסופו של דבר החליט בית המשפט המחוזי ביום 10.6.04 לדחות את בקשת בתו של המבקש לעיכוב הליכי מימוש המשכנתה. בקשה דומה שהוגשה לראש ההוצאה לפועל על ידי המבקש נדחתה אף היא ביום 30.11.04. בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל נמחקה ביום 13.2.05 בהמלצת בית המשפט המחוזי. במקביל להליכים אלה הגישו המבקש והחברה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשנת 2003 תביעה משל עצמם בסך 18.5 מיליון ש"ח נגד המשיב ונגד בנק דיסקונט. זאת, עוד בטרם נדחתה בקשת בתו של המבקש לסעד זמני. בגדר התביעה האמורה הגישו המבקש והחברה בקשה לפטור מאגרה. הבקשה נדחתה ביום 10.4.05, בין היתר מן הטעם של העדר עילת תביעה של ממש. ביום 22.3.05, עוד לפני שנפלה הכרעה בבקשה לפטור מאגרה, הוגשה על ידי המבקש והחברה תביעה כספית נוספת לבית המשפט המחוזי בתל אביב. אף תביעה זו מכוונת נגד המשיב ונגד בנק דיסקונט. התביעה החדשה, שבגדרה ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור דנא, היא על סך 10 מיליון ש"ח. בתביעה מועלות, בין היתר, טענות שונות בנוגע לאי כיבוד השיקים של החברה והנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מכך, כפי שצוין לעיל. עוד יוער, כי בתביעה האחרונה שולמה האגרה הנדרשת. בקשתו של המבקש לסעד זמני של עיכוב הליכי ההוצאה לפועל נדחתה, כאמור, על ידי בית משפט קמא ביום 6.7.05 וכעת עותר המבקש למתן רשות ערעור על ההחלטה האמורה.

3.        דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. מפירוט ההליכים השונים שננקטו על ידי המבקש עולה, כי הלה השתהה בהגשת בקשתו לסעד זמני. כזכור, אי כיבוד השיקים על ידי המשיב אירע בשנת 2001, הליכי ההוצאה לפועל החלו בשנת 2002 ובקשת בתו של המבקש לסעד זמני נדחתה בחודש יוני 2004. יוער, כי אף שהמבקש צוין בתובענה שהגישה הבת כנתבע (בצד המשיב), הרי שניהם, האב ובתו, נמצאים בחזית אחת. אף אם נניח, לטובתו של המבקש, כי עד לדחיית בקשת בתו לסעד זמני לא היה מקום לדרוש ממנו להגיש בקשה דומה מטעמו, הרי מאותו מועד ועד להגשת בקשתו לבית המשפט המחוזי חלפו למעלה מתשעה חודשים. שיהוי זה בהגשת הבקשה לסעד זמני מצביע על העדר החיוניות של הסעד הזמני מבחינתו של המבקש עצמו (ראו, רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1) 45, 50). אף מאזן הנוחות במקרה דנא נוטה לרעתו של המבקש, וזאת אף נניח כי לגופו של עניין סיכויי התביעה הם מאוזנים. נשוב ונזכיר, כי הנכס נשוא הבקשה איננו משמש את המבקש למגורים (מאז שנת 1997), אלא אך כמקור הכנסה מדמי שכירות. לעומת זאת, לבנק נגרמים נזקים כספיים שאינם מבוטלים כתוצאה מהתמשכות הליכי ההוצאה לפועל וקיים חשש ממשי, שאם בסופו של יום תידחה תביעתו של המבקש, לא יוכל הבנק להיפרע על מלוא נזקיו לאור מצבו הכלכלי של המבקש. קושי דומה לא יעמוד בפני המבקש, אם תביעתו תתקבל. יש לזכור כי החוב למשיב ממשיך לשאת, כמובן, ריבית.

4.        אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. עם דחיית הבקשה מתבטלת ממילא החלטתי מיום 14.8.05 באשר לסעד זמני. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח.

           ניתנה היום, י"ט באב תשס"ה (24.8.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: